י' נולדה בארה"ב וגדלה מגיל שנתיים ביפן. בבגרותה פגשה את נ', אזרח ישראלי והם התאהבו. הם פנו למשרד הפנים בתל אביב בבקשה להעניק ל-י' ויזה שתאפשר לה לחיות עם נ' בארץ, אולם משרד הפנים הערים עליהם קשיים ודרש מהם להציג תעודת יושר מארה"ב, למרות ש-י' לא חיה בארה"ב מגיל שנתיים. לאחר התערבותה של עו"ד מיכל לופט, משרד הפנים ירד מדרישה זו, הסתפק בתעודות מיפן, והעניק לבת הזוג ויזת ב/1 שמאפשרת לה לחיות ולעבוד בישראל.
כעבור שנתיים הזוג נישא וביקש ממשרד הפנים להעניק לבת הזוג תעודת זהות ישראלית ורישיון לישיבה ארעית בישראל (אשרת א/5), בהתאם לנהלים. שוב לשכת תל אביב הערימה קשיים והפעם דרשה כי י' תציג תעודה רשמית מארה"ב שמאשרת שהיא רשומה כנשואה בארה"ב. אלא, שתעודה כזו כלל אינה קיימת בארה"ב במקרה שבו הנישואין לא נערכו בארה"ב אלא במדינה אחרת. בארה"ב אין רישום של מצבם האישי של כל האזרחים, אלא אם הם התחתנו בארה"ב. יתרה מכך, י' כלל אינה רשומה באף מדינה בארה"ב, משום שעזבה בגיל כה צעיר את המדינה.
למרות שהדברים ברורים וידועים, ולמרות שבלשכות אחרות של משרד הפנים לא מועלית דרישה כזו ביחס לאזרחים אמריקאים, לשכת ת"א התעקשה שבת הזוג תציג את התעודה כתנאי לקבלת תעודת זהות. לא רק זאת, אלא שפקיד הלשכה איים על הזוג שאם לא יציגו את התעודה, בת הזוג אפילו לא תוכל להישאר עם הויזה שיש לה, וההליך יבוטל.
בעקבות התערבותה של עו"ד מיכל לופט מול מנהלת הלשכה, הנושא הועבר לבירור מול שגרירות ישראל בארה"ב, והפלא ופלא, כעבור חודשים התקבלה תשובה שאכן לא קיימת תעודה המעידה על מצב אישי (נשואה) לאזרח אמריקאי שנישא בחו"ל. בעקבות זאת, לאחרונה י' קיבלה תעודת זהות ישראלית.
עצוב ומצער שעקב התעקשות מיותרת של לשכת ת"א של משרד הפנים, הזוג הפסיד שנה שלמה במהלכה בת הזוג יכלה כבר להחזיק בתעודת זהות ולהיות זכאית לשירותי בריאות וביטוח לאומי בארץ. עם זאת, באמצעות הפנייה לעו"ד מיכל לופט הנושא נפתר על הצד הטוב ביותר וללא צורך בפנייה לבית המשפט.